החלטה בתיק ת"א 6514-11-09

פתח דבר

עניין לנו בתובענה קבוצתית, שהוגשה בהתאם להוראות החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), תשנ"ב-1992 (להלן - החוק). התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבעים 2-4, נמחקה לבקשת התובעים ביום 13.3.11.

הנתבעת 1 (להלן - מע"צ) העלתה בכתב הגנתה שורה של טענות מקדמיות. נקבע על ידי, בשלב ראשון, כי הצדדים יסכמו בכתב טענותיהם בשאלה, האם התביעה ראויה להתברר כתובענה קבוצתית בהתאם להוראות החוק.

טענות התובעים בכתב התביעה

התובענה נסובה סביב עניינו של כביש גהה (להלן - הכביש). התובעים הינם תושבי גבעת שמואל, המתגוררין בסמיכות לכביש. לטענתם של התובעים, הם סובלים מנזקים חומריים ובריאותיים בעטיו של הכביש. זאת עקב הרעש וזיהום האויר, העולים מן הכביש. התובעים עותרים בעיקר למתן צו, שיורה למע"צ לנקוט בכל הצעדים הנדרשים כדי למנוע נזקי רעש וזיהום אויר, הנובעים מהכביש.

הטענות הרלוונטיות של הנתבעים

הנתבעים הגישו כתב הגנה ארוך ומפורט, ובמסגרתו הם מעלים - בין השאר - טענות מקדמיות שונות. הטענה הרלוונטית בשלב זה הינה זו הנוגעת להתאמת תובענה זו ולכשירותה להתברר במסגרת ההליכים הקבועים בחוק. כפי שצויין לעיל, התביעה נגד הנתבעים 2-4 נמחקה לבקשת התובעים, ונותר לדון בעניינה של מע"צ בלבד.

מע"צ טוענת, כי אין במסגרת התובענה "קבוצה" במובנו של החוק, באופן המצדיק בירור התובענה בדרך של תובענה ייצוגית. אופן פירוט הקבוצה בכתב התביעה איננו מאפשר לדעת, מהי אותה "קבוצה", שבשמה מוגשת התביעה. הקבוצה הוגדרה בכתב התביעה במאפיינים גיאוגרפיים, ולמרות זאת לא צורף תשריט לכתב התביעה. יתירה מכך, אותם מאפיינים גיאוגרפיים הינם בלתי ברורים ואינם שלמים.

מע"צ מוסיפה וטוענת, כי בכל מקרה אין לכל אלו, אשר נכללו בקבוצה, המוגדרת בכתב התביעה, שאלה משותפת, המחייבת דיון מאוחד בעניינם של כל חברי הקבוצה. קיימת שונות בין המבנים השונים בכל הנוגע למפלסי הרעש, המגיעים אליהם מן הכביש, ועל אין שאלה משותפת לכלל חברי הקבוצה, כפי שזו הוגדרה בכתב התביעה, כאשר חלק נכבד מהדירות הנכללות בקבוצה, אינן סובלות מרעש החורג מזה שנקבע בהנחיות הועדה הבינמשרדית בענין זה.

דיון והכרעה

בסעיף 2(א) לחוק נקבע:

"לבקשת מי שנפגע או עלול להיפגע ממפגע סביבתי או לבקשת גוף או עמותה כאמור בסעיף 6, רשאי בית משפט לתת צו המורה למי שגורם או עומד לגרום מפגע סביבתי (להלן - גורם המפגע), לעשות אחד או יותר מאלה:

(1)      להימנע מהמעשה הגורם או העומד לגרום למפגע הסביבתי, או להפסיק לעשותו;

(2)      לתקן את המעוות או להחזיר את המצב לקדמותו עובר להיווצרות המפגע הסביבתי (להלן - תיקון המעוות);

(3)      לעשות ככל הדרוש כדי למנוע הישנותו של המפגע הסביבתי".

המונח "מפגע סביבתי" מוגדר בסעיף 1 לחוק, כדלהלן:

"זיהום אויר, רעש, ריח, זיהום מים, זיהום מי-ים, זיהום על ידי פסולת, זיהום על ידי חומרים מסוכנים, זיהום על ידי קרינה, פגיעה בסביבה החופית, מפגע אסבסט, והכל כשהם בניגוד לחיקוק, לצו, לתכנית, לרשיון עסק או לכל היתר או רשיון אחר, או שיש בהם פגיעה בבריאותו של אדם או גרימת סבל ממשי לאדם; לענין זה 'תכנית' - כהגדרתה בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965"

התנאים להגשת תביעה בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק החוק, ככל שהדברים נוגעים לנסיבות המקרה דנן, הם כדלהלן:

1.     קיומו של נפגע או נפגע פוטנציאלי;

2.     קיומו של מפגע סביבתי בהתאם להגדרה, האמורה בסעיף 1 לחוק;

3.     קיומו של גורם המפגע, כמשמעותו של מונח זה בחוק.

בסעיף 10 לחוק נקבע: